יום א’ י”ג כסלו תשפ”א
מעשה בשוכני עפר, שהיו בעולם אנשים שחיו ונפטרו בשלום.
והיות שנפטרו בשלום – היו החיים פוקדים אותם ובאים ומתפללים על הציון…
והיו מזכירים מדברי המתים הנ”ל, כמו שהעולם אומרים, כשמזכירים מדברי המת ש”שפתותיו דובבות בקבר” ויש לו נחת רוח מזה…
ובא אחד להתפלל על הציון, והזכיר כנ”ל.
ואחר חשב לעצמו: הרי גם אני עכשיו מת! גולם עשוי מאדמה! ובאה רוח חיים מאיפה שבאה ונכנסת במת הזה ומתחיל לדבר דיבורים ותפילות מתוך הקבר (כך היה אומר על עצמו),
הרי גם אני מה שמדבר ומתפלל עכשיו שפתותי דובבות בקבר!!!
ונהיה למתים….