התוצאה היא
שאם האדם חי באופן הזה
יש לו תהלה.
הולך לו טוב בחיים,
זוכה לדברים גדולים,
ובכל זאת אינו נותן לעצמו כלום,
אלא מכריז כל הזמן ואומר:
תהלה לה’.
טוב לו אבל אינו שלו,
הולך לו טוב בחיים
והחיים אינם שלו,
כי אם לה’,
הרי התהלה שיש לאדם
בכח הס”ד הגדולה
שהקב”ה מזכה אותו
והאדם מכיר בבירור שאינו שלו
אלא של ה’…