המכתב היומי

יום שלישי ו’ תמוז תשפ”ב

“לך” דומיה-תהלה.
אם האדם משתחרר מה”אני” 
וחי עם ה”לך” 
אז הוא ב תהלה”. 
מפני שה”לך” וה”דומיה”
הולכים ביחד, 
כי באם האדם אינו תפוס
כל כך ב”אני” 
וחי את 
ה”לך” ה’ הגדולה
והגבורה והתפארת והנצח וההוד, 
ולך ה’
הממלכה המתנשא לכל לראש,
לך ה’ הצדקה וכו’, 
אז הוא ב”דומיה”, 
כלומר שהוא בשתיקה 
אפילו אם לא הולך אצלו כסדרו, 
כי אינו חושב כל כך על הסבל
ועל היסורים שלו 
כי המחשבות שלו
תפוסים יותר על ה”לך” 
וממילא הוא ב”תהלה”.

קח חלק בפעילות ההפצה של מערכת חיים באמונה!

כל תרומה תעזור לעוד יהודים להתקרב לקב”ה!

בר-מצווה-קרעטשניף-ספינקא-אלול-עח-5