יום שישי י”ב אייר תשפ”ב
מאמר הקיווי רמח״ל”לישועתך קויתי” – לעשות קוים. “יקו”ק” – בזמן שיהיה השם שלם. 
המקוה תמיד בשמחה בלי צער. 
כי המצטער תמיד הוא ביגון ואנחה וחושב שאין לו תרופה. 
אבל מקוה אינו מצטער כי הוא מקוה תמיד, ואפילו אם יתמהמה מחכה, נמצא התקוה מחיה אותו. 
ומי שאינו מקוה מיד מת, ונשאר רחוק מהשם, [ונענש] על שאינו מקוה לה’. 
ומי שהוא מקוה נאמר בו, “גם כי אשב בחשך ה’ אור לי”, ה’ דייקא, “לישועתך קויתי ה'”: