יום ו’ י”ח כסלו תשפ”א
בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה נָטוּשׁ מַאֲבָק בֵּין הַקְּלִפָּה וְהַקְּדֻשָּהיעֲקבֹ שׁוֹלֵחַ לוֹמַר לְעֵשָׂו שֶׁהִתְעַשֵּר אֵצֶל לָבָן, וַיהִי לוֹ שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה. וְיֵשׁ לְהָבִין, בְּשָׁעָה כָּזוֹ שֶׁהוּא מְפַחֵד מְאדֹ מִן הַקְּלִפָּה,זֶה מַה שֶּהוּא מוֹצֵא לְנָכוֹן לְסַפֵּר לוֹ? אֶת גְּדֻלָּתוֹ בְּעִנְיְנֵי גַּשְׁמִיּוּת?אֶלָּא שֶׁיַּעֲקֹב הֶרְאָה בָּזֶה, שֶׁהָאָדָם הוּא תָּמִיד בְּגַשְׁמִיּוּת, וּמַה שֶּלא יִהְיֶה, בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הוּא נִשְׁאָר בָּשָׂר. וּמִכֵּיוָן שֶׁכָּךְ אֵין לוֹ אֶת הַכּחַֹ שֶׁל הַקְּדֻשָּה, כי אֵין הוּא בָּטוּחַ שֶׁתָּמִיד יִהְיֶה בִּמְצִיאוּת הַקְּדֻשָּהוְיִשָּאֵר בִּשְׁלֵמוּת בְּכָל עֵת. לָכֵן הוּא פָּחַד. כִּי כָּל עוֹד שֶׁהוּא חַי בְּגוּף מִי יוֹדֵעַ אִם יִשָּאֵר בִּקְדֻשָּה